הנדסת מכונות | לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים

הדרך אל המוצר האופטימאלי; שיחה עם ד"ר אמיר זיו-אב בנושא אופטימיזציה, טכנולוגית-קווים מנחים, להגדלת סיכויי ההצלחה של פרויקטי פיתוח משאב, היות ותוחלת הסיכון מתורגמת לזמן, כסף ולמענה לא מלא לדרישות. נניח שהתחלנו פרויקט פיתוח מוצר. האם אתה יכול להסביר מה יגרום למוצר להצליח ומה להיכשל? אני מגדיר את ה"קונספט" של המוצר כתצורתו הכללית, עקרונות הפעולה, הדיסציפלינות הטכנולוגיות, החלוקה למודולים, הממשקים ביניהם והקצאת המטלות והטולרנסים לכל מודול. אני רואה בצמד הגורמים "מפרט דרישות" ו"קונספט" את ה"אסטרטגיה" של המוצר, או במילים אחרות ה"כיוון הכללי" שלו, בעוד בתכנון המפורט אני רואה את ה"טקטיקה". היות ותהליך פיתוח מוצר הינו תהליך איטרטיבי של עשייה ותיקון, קשה מאד לתקן ולרוב אף בלתי אפשרי, את ה"כיוון הכללי" – אסטרטגיה, ואילו את ה"פרטים" ניתן לתקן "תוך כדי תנועה". זה לא אומר שלא ניתן "לדפוק" מוצר בגלל פרטים לקויים, אבל אם "יצאנו לדרך" בכיוון כללי מוטעה, גם פרטים מצטיינים לא יצילו את המצב. האם אתה יכול להציע "רצפט" להצלחה בפיתוח? לדעתי, יש לשאוף להגיע בפיתוח למוצר אופטימלי. אם המוצר אינו אופטימלי, קיים פוטנציאל למוצר אלטרנטיבי, הנותן מענה טוב יותר לדרישות, לנצח בתחרות. השאלה המתבקשת הינה מה ה"רצפט" למוצר אופטימלי והתשובה שלי – שימת דגש על שלושה מוטיבים מרכזיים: פשטות, רובוסטיות וסטנדרטיזציה. "פשטות" זהמינימוםמשאביםלהשגתהמטרה. לפעמים עדיף לא לעשות כלום (לדוגמא, כיכר דיזנגוף בתל-אביב הייתה מענה מצויין למפגש בין שבעה רחובות מבחינת זרימת תנועה, בטיחות ואווירה עירונית, ולמרות זאת השקיעו עשרות מיליוני שקלים בהפיכתה למענה גרוע ומידי פעם עולות תכניות להחזרתה למתכונתה הקודמת), ולפעמים לאמץ רכיב קיים במקום לתכנן חדש; "לתכנן" במקום "לפתח" או "לפתח" במקום "לחקור". בנוסף, לשאוף למינימום רכיבים, רכיבים פשוטים, תהליכי ייצור פשוטים ויציבים וכו’. "רובוסטיות" זו אי רגישות ל"נקודת העבודה". תהליכי הפיתוח נמשכים, בדר"כ, תקופות ארוכות, והמוצר שאת פיתוחו אנו מתחילים היום, יפגוש את השוק בעוד חודשים או שנים, ועליו להיות רלוונטי ותחרותי, באותה עת. גם אם בעת הגיעו לשוק, המוצר יהיה לא ממש אופטימלי, עליו להיות קרוב לכך ואולי אף לאפשר את הסבתו לכדי מוצר אופטימלי. את הרובוסטיות ניתן להשיג באמצעות "שולי תכן" כלומר מקדמי ביטחון (להימנע מגבוליות בפרמטרים העיקריים), באמצעות "יתירות", שהינה מעין רזרבה מערכתית ובאמצעות "מודולאריות", כלומר מבנה המאפשר החלפה של תת מערכות כתוצאה מעדכוני תוכן ו/או טכנולוגיה, ללא טראומה (הודות לממשקים ד "ר אמיר זיו-אב, הבעלים של 'זיו אב הנדסה', אסטרטג טכנולוגי ומומחה לאופטימיזציה, בדגש על גיבוש קונספטים אופטימאליים והנדסת ערך לפישוט מוצרים והוזלת עלויות. מה גורם למוצר אחד להצליח ולהימכר בשוק לאורך שנים, ולמוצר אחר להיכשל או להפוך לבלתי רלוונטי במהירות? מה גורם לפרויקט גדול להצליח ולשרת את מטרתו ולפרויקט אחר להפוך ל'פיל לבן' ולבזבוז משאבים? מילת המפתח כאן היא 'קונספט אופטימאלי' – פעמים רבות מושקעים בהגדרת הדרישות ובגיבוש הקונספט פחות מאחוז אחד (!) של עלויות הפיתוח, ואחוזים בודדים מהזמן הקלנדארי. זאת, למרות שהם בסופו של דבר קובעים כ-%09 מהצלחת הפרויקט. אתה מרבה לדבר על אופטימיזציה. מדוע? לדעתי, כל מה שאנו מחפשים בחיים ולא רק בתחום הטכנולוגי, זו אופטימיזציה. תמיד אנו מחפשים את הטוב ביותר, בהתאם לנסיבות. נסה להגדיר מה זו אופטימיזציה. בשפה עממית אופטימיזציה זה "מקסימום תועלת פר כסף". כסף, במובן של השקעה או משאבים. "אופטימיזציה" בכלל, ובתחום הטכנולוגי בפרט, היא המענה המיטבי על אוסף הדרישות שלנו מ"המוצר" במינימום משאבים, ובהתייחס לחשיבות היחסית של הדרישות השונות. במושג "מוצר" אני מתכוון גם למוצר חומרי כמו מכונית או אייפון וגם למוצר שאינו חומרי, כמו שירות או תוכנה. משאבים "קלאסיים" הם זמן וכסף, כלומר עלות, אבל גם סיכון הינו בין 'בוננזה' ל'פיל לבן' ראיון אייפון כמוצר טכנולוגי מתקדם כל כך, שהוא שיא המורכבות, הפך ללהיט עולמי בזכות פשטות התפעול www.engineers.org.il הנדסת מכונות 8

RkJQdWJsaXNoZXIy NTkzMDY=